התחום של יבוא מוצרי מזון לישראל הוא מורכב ומהווה מוקד למחלוקות שונות בין היבואנים לרשויות המכס.
כמו בכל תחום יבוא, גם ביבוא מזון מוטל סימן שאלה לגבי ערך המוצר, זאת אומרת, קביעת הערך עליו יוטלו מיסי יבוא. לגבי יבוא מזון, ישנן הוצאות ברורות שכתובות בפקודת המכס ולכן אין עוררין לגביהן, אך ישנן הוצאות שאין לגביהן הוראה חד משמעית, כמו למשל הנושא של כשרות המוצרים המיובאים.
בתביעות שונות שהוגשו לבתי משפט ברחבי הארץ, טענו היבואנים כנגד רשות המכס שמה שצריך להיות מחושב כערך לצורכי תשלום מס הוא ערכו של הטובין שבגינו מועבר תשלום למוכר עצמו. זאת אומרת, שנושא הכשרות, שמטופל על ידי גורמים חיצוניים לעסקה לא צריך להיחשב בתוך הערך המחושב לתשלום מיסים.הליך אישור הכשרות של מוצר מזון מתבצע על ידי הרבנות הראשית בארץ או על ידי גורמי פיקוח שונים בחו"ל, אך אינו מהווה חלק בלתי נפרד מהעסקה עם הספק ולכן הוגדר על ידי היבואנים כחיצוני לעסקה. בתביעות שונות שהוגשו לבתי מפשט שלום ומחוזי פסקו בתי הדין נגד היבואנים וטענו כי הכשרות הינה חלק בלתי נפרד מהעסקה ולכן צריכה להיות משוקללת בערך הטובין הנקבע לתשלום מס. יבואנים שונים ערערו על החלטות בתי המשפט ופנו לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון מכריע בנושא הכשרות
הדיון של בית המשפט העליון בנושא הוא למעשה הגורם המכריע, על פיו יפעלו החל ממועד ההחלטה כל היבואנים וחברות עמילות מכס העוסקות בסיווג סחורה וקביעת ערך הטובין.
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון טענו שוב היבואנים כי הכשרות הינה חלק נפרד מהעסקה וכי הכנסתה לחישובי המס הינה עבירה על אמנות מסחר בינלאומיות עליהן ישראל חתומה.
למרות טענותיהם, גם בית המשפט העליון דחה את עמדתם ופסק באופן חד משמעי כי כל עוד מוצר נמכר ככשר, הכשרות חייבת להיכלל בחישובי המס והיא אינה חלק נפרד מהעסקה. זאת על בסיס ההיגיון כי כשרותו של המוצר מייקרת את מחירו עבור הצרכן. כאשר הצרכן משלם יותר, היבואן מרוויח יותר ולכן עליו להכניס את מרכיב הכשרות לחישוב ערך הטובין לצורכי תשלום מיסים.
החלטה זו של בית המשפט העליון מונעת למעשה את זכותם של יבואנים להמשיך ולערער בנושא ומהווה פסיקה סופית וחד משמעית. החל מחודש דצמבר 2015, כל מי שעוסק ביבוא של מוצרי מזון ומכירתם ככשרים חיב בתשלום מס כאשר ערך הכשרות מגולם בתוך ערך הטובין.
